הגישה שלי

                       "רק אנשים החיים באופן יצירתי, חשים שהחיים ראויים לחיותם"       ד.ו.ויניקוט

הגישה הטיפולית שלי הינה גישה בתנועה. במשך כ- 20 שנות עבודתי, גישתי משתנה ומתפתחת, המשלבת ונשענת על הפילוסופיה הבודהיסטית, הפסיכולוגיה החיובית, הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי והטיפול הדינאמי. בתמצית, אני נשען היום בעבודתי הטיפולית על מספר עקרונות משמעותיים, השלובים אחד בשני:

העיקרון הראשון הנו שאולי אני מומחה לנפש האדם, אבל את/ה המומחה לנפש שלך. מדובר כאן בעבודה משותפת, עם אחריות משותפת ליצירת שינוי.

העיקרון השני מתחבר לעקרון הקודם. עבודה טיפולית מקדמת, הנה עבודה עם מטרות ברורות. אנחנו צריכים להבין יחד מה בדיוק הבעיה, מה גרם לבעיה והכי חשוב מה יכול לתת מענה לפתרון הבעיה.

העיקרון השלישי הנו לראות את הדפוסים, שלי, המעשים שלי, החיים שלי כפי שהם. אני קורא לזה- 'עיניים פקוחות לרווחה', גם אם מה שנראה אינו נעים. גם אם יש שם המון כאב. הרי זו הסיבה העיקרית שאנו סובלים, המון שנים לא הסתכלנו באמת. חיינו אבל לא באמת.

"רק במידה שבה אנו חושפים את עצמנו עוד ועוד עד להכחדה, יכול הדבר שאין להשמידו להימצא בתוכנו"   פמה צ'ודרון

והמפגש שלנו זו הזדמנות ביחד, להתבונן. וכשבאמת רואים, נוכל לראות בדיוק, אבל בדיוק מהו הקושי, מה מפחיד אותנו כל כך ואז נוכל למצוא לו מענה. מניסיוני, אחד הדברים המשמעותיים שקורים כאשר אנו מתבוננים ישירות על עצמנו, על הדפוסים שלנו, על החששות שלנו, לעיתים אנו מגלים שהכל בסדר גמור. שאולי אפילו במקרים מסוימים, אין צורך לשנות. האם יכול להיות שכל השנים רק התבלבלנו. אולי זו רק פרשנות, תפישה, מחשבה, ביקורת. אבל אם נתבונן בדיוק אל מי שאנחנו אולי נגלה באמת, את האמת, שכל מה שנותר לנו זה לקבל וללמוד לאהוב את מי שאנחנו.
כדברי ג'ק קורנפילד: "איננו חייבים לשפר את עצמנו, אלא רק לשחרר את מה שחוסם את לבנו".
וכדברי א.ד גורדון: "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור".

אמרה זאת טוב ממני הבחורה הצעירה הבאה, אשר הנה בשנות העשרים לחייה. ולא נותר לה בתוך משבר עמוק, אשר הוריד אותה אל התהומות, אלא להסכים לגלות את מי שהיא:
"שבוע לאחר שהאדמה נשמטה תחת רגליי התקשרתי לאמיר. אני לעולם לא אשכח את השיחה, קצרה וקונקרטית: "הייתי אמורה להתחתן בעוד שבועיים, הייתי בהיריון סוף חודש שלישי, הבחור ביטל הכל ונעלם, עשיתי הפלה. אני לא בוכה, אני יודעת שאני צריכה לבכות, אבל אני לא. אני חושבת שיש בעיה".

"הגעתי אל אמיר, הגעתי מחוייכת כאילו הכל בסדר. אחרי מספר דקות התחלתי לבכות, בכי קשה.. מאיפה מתחילים? מאז עברו 5 חודשים לערך שבמהלכם היו עליות ומורדות, המון תובנות חדשות ולמידה. מי אני? מה אני? מה עושה לי טוב? מה עושה לי רע? מה קרה שם בכלל? אני מכירה את עצמי מחדש".

"אמיר מגלה הקשבה, יכולת לזהות את מה שיש מתחת לפני השטח.. אני נדהמת כל פעם מחדש מהדרך בה הוא מציג לפניי את הדברים, תחושת הביטחון, הקבלה.."

"אלפי תודות גם לא יספיקו לתאר את הכרת התודה שלי לאמיר על שהחזיר לי את החיים (ממש ככה), על היכולת לשבת עם חברים ולצחוק, ללכת לטייל ולהנות, ללמוד, לשבת עם עצמי בשקט ושלא יהיו מחשבות טורדניות.
אני ממליצה בחום על אמיר שפר. לא לבזבז את הזמן בסבל. תנו לעצמכם מתנה".

העיקרון הרביעי והמשמעותי בעיניי, קשור אליי ולתפיסה שפיתחתי לאורך השנים לגבי הטיפול. אני לא 'שם' ואת/ה 'כאן'. אני לא 'המרפא' ואת/ה לא 'החולה'.
אני לא שונה ממך. גם אני יודע מה זה קושי. ואני רואה חשיבות רבה בלשתף את מטופליי בקשיים שלי מהעבר ומההווה. אני משתף כי אני בדיוק כמוך, מתמודד עם החיים האלה ואני לא שונה ממך בניסיון להתמודד עם קשיים. ואני משתף, כי חשוב לי להראות שיש דרך החוצה, יש דרכים אחרות להתמודדות. אני מכיר אותן, עברתי אותן ואני אראה לך בדיוק איך ניתן להפחית סבל ולהגביר שמחה. אראה לך ואלמד אותך את כל התרגולים שאני מתרגל, כל מה שמסייע לי.

והעיקרון החמישי והאחרון ואולי החשוב ביותר. הומור. לא כי צריך לצחוק. אבל משהו בשותפות הזו, המסע המשותף, האינטימיות, חשוב שתלווה אותנו גם במקומות של חמלה ועדינות כלפי עצמנו. ובעיניי חלק מאותה עדינות כלפי עצמנו, כוללת גם הומור. הומור מייצר גמישות ומייצר זווית אחרת על החיים, יותר קלילות ויותר קבלה, את מי שאנחנו. וקבלת עצמנו כפי שאנו, מצמצמת רבות את הסבל שלנו.

ונראה לי שנכון לסיים בדבריו של אוגדן. אני מוצא בדבריו 'מפה' לעבודה הטיפולית ואני מנסה ומשתדל ככל יכולתי ליישם את תפיסתו:
"אני מגלה שאני מדבר אחרת עם כל מטופל. בגוון קול שונה, גובה צליל, עוצמה ומקצב שונה, בוחר מילים שונות ותחביר שונה. וכך מבטא את האי אפשר לומר בשום דרך אחרת לשום אדם אחר".