סבל וסיומו בהתאם לפסיכולוגיה הבודהיסטית

מהו סבל וכיצד ניתן להתמודד עמו? בהתאם לפסיכולוגיה הבודהיסטית
ממה אתם סובלים? סבל נפשי? סבל פיזי?
קושי בזוגיות? בעבודה? עצב? פחד?
במאמר זה אתייחס למספר מחשבות על מקור הסבל וכיצד ניתן לייצר שינוי לתחושת שביעות רצון ונוכחות.

 

"מי יגלה לאדם
כי כל הדברים הגדולים
העוצרים אותו מלהתקדם בחייו
הם בעצם רק דמיון?"   
ליקוטי מוהר"ן

תקציר המאמר:
הסיבות לסבל בהתאם לפסיכולוגיה הבודהיסטית-
1. שלושה מרכיבים לסבל: תשוקה, דחיה/כעס ואשליה (תפיסת המציאות בצורה מוטעית)
2. כל מה שנעים מנסים להשיג עוד. ומה שלא נעים, לדחות.
3. כל סיטואציה בחיינו מעוררות תגובה אוטומטית של תשוקה/דחיה/ניטרלי.
למשל, המילה 'גלידה'. יש מי שמשתוקקים לגלידה, יש מי שאלרגנים לחלב וחווים דחיה. ויש מי שיגיבו ניטרלי- לא ממש מעניין אותם אם כן יאכלו או לא יאכלו גלידה.
מילה אחת, עוד לא טעמנו את הגלידה. רק מילה וכבר תגובה אוטומטית של תשוקה/דחיה/ניטרלי.
4. אנחנו כל הזמן מנסים להיפטר מרגשות 'לא נעימים'. וזהו למעשה מקור הסבל
אם נלמד להתמודד עם רגשות 'לא נעימים' במקום לברוח, או לערפל, יסתיים הסבל. ועל הדרך לסיום הסבל במאמר זה.
(שימו לב, כאב אינו סבל. הבודהה מסביר כי כאב הוא חלק מהחיים- כאב פיזי, כאב רגשי. אבל כשאני מתחיל להשתוקק שוב ושוב, או לדחות שוב ושוב, מתעורר הסבל. ועל כך בהרחבה במאמר)

המאמר המלא–
מעולם, בהיסטוריה האנושית לא חווינו שפע כפי שאנו חווים בימים אלו. ומעולם בעולם המערבי לא חווינו כל כך הרבה סבל ודיכאון, כפי שאנו חווים בתקופה זו.

"לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל, חולי הוא סבל, מוות הוא סבל; עצב, מרירות, כאב, מצוקה ויאוש הם סבל. מגע עם משהו לא נעים הוא סבל, פרידה מהאהוב היא סבל, כל משאלה שלא התגשמה היא סבל".      הבודהה

הבודהה מסביר לנו בלימוד זה, כי הסיבה לסבל קשורה לחיפוש שלנו אחר אושר, ויותר נכון התפיסה המוטעית שלנו לגבי אושר. אם רק יהיה לי את.. המשקל 'הנכון', 'כמות' של שרירים, משכורת מסוימת, זוגיות ספציפית, תואר מסוים, אהיה מאושר.
בשפת הפאלי המילה 'סבל', ניתן יותר להתאים אותה למושג 'אי נחת'. כלומר בודהה מתייחס לכל דבר שגורם לנו אי נחת- כאב בטן, קנאה, כעס, מגע עם משהו לא נעים, פרידה ממשהו נעים וכיו"ב.

הבודהה מסביר כי מקור הסבל אינו בשינוי, אלא בתשוקות ובהיאחזות שלנו בגורם התשוקה. גם המילה 'תשוקה' בשפת הפאלי, יש לה משמעות מעט שונה- 'צמא'. תחשבו על מישהו במדבר שהלך לאיבוד והצמא שהוא חווה ומה הוא מוכן לעשות, בשביל להרוות את צימאונו. כך אנחנו פועלים ביומיום. חיפוש מתמיד אחרי רק מה שעושה לנו טוב (עונג חושי), ודחיה של כל דבר שאינו נעים לנו.
ומאחר והכל זמני ותמיד משתנה, לא ניתן באמת להרוות את הצמא באופן תמידי, ומה שקורה לנו שאנחנו נעים ונאחזים מדבר לדבר, מתוך התפיסה שזה מה שיעשה אותנו מאושרים.
מכירים את זה, שעולה תחושה שיתכן והיא אינה נעימה? ואני אומר יתכן, כי אנחנו כבר לא שם.
ומה בדיוק קורה לכם כשלא נעים? כשיש אי נחת, עצב, כאב, קנאה, כעס, פחד?
האם אתם עכשיו במקרר (אכילה רגשית), ועכשיו בנטפליקס, ועכשיו מזמינים משהו באינטרנט. זזים אולי מדבר לדבר?
הבודהה מסביר כי זהו תהליך של 'צמא', השתוקקות. היאחזות. שינוי. וחוזר חלילה.
כלומר, מה שנעים אנחנו מנסים לשמור עליו שלא ישתנה, אבל הכל תמיד משתנה (ומה קורה לכוס הקפה החמה אחרי דקה?). ואז מחפשים משהו אחר שנעים ומנסים להחזיק אותו (תשוקה והיאחזות).
ומה שלא נעים, מנסים להרחיק אותו, או להתרחק ממנו (רע לי- בוא נבדוק את המקרר, את נטפליקס, את הפייסבוק).

מרכיב נוסף שמעורב כאן הנו מרכיב של שיפוטיות– נעים או לא נעים. הבודהה מסביר לנו כי המרכיב הזה הנו מהותי ופועל באופן אוטומטי ולא מודע על כל בעלי התודעה (גם חיות וחרקים).
היכולת להיות מודע לחלק השיפוטי, הנה אחת הדרכים המשמעותיות לצמצם סבל.
מכיוון שלרוב שיפוטיות הולכת החוצה (נכון יש לא מעט שיפוטיות כלפי עצמנו. אבל גם התייחסות לכל מיני חלקים בעצמי, ניתן לייחס לכך שיפוטיות שנעה החוצה, בוחנת את עצמנו ומבקרת- טוב/לא טוב).

השיפוטיות האוטומטית הלא מודעת, אשר הופכת כל דבר לנעים/לא נעים/ניטרלי. יוצרת מצב שבו אני מייחס אמת ממשית לאנשים, סיטואציות וחפצים. ואין כאן כל אמת, רק מיינד שהגדיר משהו כנעים או לא נעים ואז הופך את אותו אדם או סיטואציה לטוב או רע.

אפילו מילה אחת, יכולה לגרום לשיפוטיות. מיד וללא בחירה, השיפוטיות מופיעה..
בואו ננסה. מה מעוררת בכם המילה: 'טיול בטבע', 'גשם', 'קורונה', 'גלידה', 'סבתא'.
מיד עולה חלק שיפוטי- נעים/לא נעים. רוצה/לא רוצה. קרוב/רחוק.

אם אדם מסוים מחייך אליי- אז הוא בסדר. ואם לא מחייך אליי- אז הוא לא בסדר. אם התקשרתי למישהו והוא לא חזר אליי, אז הוא לא בסדר, לא אכפתי, חוצפן.. אבל מה קורה שפתאום הוא חוזר אליי, פתאום הוא ממש אכפתי, מתחשב ובסדר. איך זה יכול להיות?..
האוטובוס מיד בורח מהתחנה ואני רץ לעברו וכבר מקלל את הנהג שהתחיל ליסוע ואיזה אדם רע הוא, והנה הוא עוצר ונותן לי לעלות, אז הוא אדם טוב..  אבל כל זה אינו קשור למה שמתרחש בחוץ, אלא לאותה שיפוטיות שפונה החוצה כלפי האחר וכלפי עצמי.

כיצד ניתן לנהל שיפוטיות ולצמצם סבל?
תרגול מדיטציה. כשאני מלמד מדיטציה, אני תמיד מזכיר כי 'מדיטציה' בפאלי משמעותה אינה רגיעה, אלא חקר התודעה. באמצעות המדיטציה אני לומד על התודעה שלי, השיפוטיות, סבל ולעיתים אף שחרור מהסבל.
על תרגול 'נכון' במדיטציה, אכתוב בפעם אחרת. רמז, אין נכון/לא נכון במדיטציה. אם אין נכון/לא נכון, אין שיפוטיות. אם אין שיפוטיות יש נוכחות בהווה. הסכמה, קבלה, נוכחות עם מה שמתרחש עכשיו. ואז אם באופן אוטומטי ובלתי נשלט עולה נעים/לא נעים, אני יכול דרך התרגול להבחין בכך, אבל לא להיצמד, לא להפוך את זה לטוב או רע. נוכחות, הסכמה, קבלה (הסכמה וקבלה, אינה משמעותה חוסר אונים, או אי שינוי).

אם כך, עולה בי כאב בטן, עולה בי פחד, עולה בי קנאה.
במקום להתערבב עם מה שעולה ולהזדהות עם מה שעולה כאילו זה 'האני שלי'. כאילו הכאב בטן/הקנאה/הפחד זה כולי עכשיו, רק זה מה שיש בי וזה יהיה עכשיו כל הזמן. הכאב ישאר כל הזמן. אם אני מקנא, אני אדם רע וכיו"ב.
ואולי, ניתן פשוט להתבונן במה שקורה, בלי להפוך את מה שקורה, בלי להפוך את עצמי לטוב/רע. בלי להיצמד, או לדחות.
סקרנות, התבוננות, גם עם מה שעולה אינו נעים. ואז אולי נבחין, שמה שעולה, יורד. מה שיציב, משתנה.
ואולי הדבר הזה שקרה לא כל כך נורא ואולי אפילו אני לא כל כך נורא. אולי מותר לי להרגיש רגש 'לא נעים'. ואולי זה לא אומר עליי דבר, מלבד שאני בנאדם שחש כרגע רגש 'לא נעים'.
ברגע, שאין שיפוטיות, ובמקום זה התבוננות, סקרנות, הסבל משתנה ויורד.
הנה, עכשיו אני חש כאב בגב. ובמקום להביא שיפוטיות למה ישבתי כל כך הרבה זמן אתמול, למה לא עשיתי ספורט וכו וכו. אני יכול להביא התבוננות לכאב, ללא שיפוטיות. הכאב גם ככה כאן ופשוט יכול לבחור ממקום בהיר ונקי, איך אני רוצה להתמודד איתו.
והנה עכשיו אני חש עצב על טעות שעשיתי. ובמקום להביא שיפוטיות, פחד, או לנסות לדחות את תחושת העצב, או האכזבה. אני יכול רגע להיות עם מה שקורה, להתבונן על תחושת האכזבה. האם זה אומר שאני אכזבה? שאני תמיד מאכזב? שתמיד אאכזב? אם אני מניח לשיפוטיות ופשוט מביא הסכמה לרגש שעולה, יכולה לעלות ראיה בהירה ונקיה, זו תחושתי כרגע, אך היא אינה אומרת דבר על מי שאני. ואז אין צורך לברוח, אין צורך לדחות. אין טוב ואין רע.

הלימוד הבודהיסטי אינו פילוסופי, אלא מעשי וזאת באמצעות תרגול המדיטציה. כאן על הכרית, או על הכסא בזמן המדיטציה אני פוגש את כל מה שעולה במיינד שלי. ואז אני יכול להבחין גם בשיפוטיות וגם בארעיות. אם אני ניצמד למשהו 'טוב', או מנסה לדחות משהו 'רע', ניתן לראות כיצד הסבל מתהווה. אם אני נשאר נוכח בסיטואציה, מתבונן על מה שעולה. רגשות, תחושות, מחשבות:
אני
יכול להבחין כי
הכל
משתנה תדיר
ומה שעלה
בין אם הוא נעים
או לא נעים
חלף