סבל וסיומו בהתאם לפסיכולוגיה הבודהיסטית
"מי יגלה לאדם כי כל הדברים הגדולים העוצרים אותו מלהתקדם בחייו, הם בעצם רק דמיון?"
— ליקוטי מוהר"ן
עידן השפע ועידן הדיכאון
מעולם בהיסטוריה האנושית לא חווינו שפע חומרי כפי שאנו חווים בימים אלו. ובאופן פרדוקסלי, מעולם בעולם המערבי לא חווינו כל כך הרבה סבל ודיכאון כפי שאנו חווים כעת.
"לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל, חולי הוא סבל, מוות הוא סבל; עצב, מרירות, כאב, מצוקה ויאוש הם סבל. מגע עם משהו לא נעים הוא סבל, פרידה מהאהוב היא סבל, כל משאלה שלא התגשמה היא סבל"
— הבודהה
הבודהה מסביר לנו בלימוד זה, כי הסיבה לסבל קשורה לחיפוש שלנו אחר אושר, או ליתר דיוק, לתפיסה המוטעית שלנו לגבי אושר. אנחנו מאמינים שאם רק יהיה לנו את המשקל „הנכון", כמות השרירים המסוימת, המשכורת הגבוהה או הזוגיות המושלמת, אז, ורק אז, נהיה מאושרים.
מהו סבל? (רמז: זה לא כאב)
בשפת הפאלי המילה „סבל" (דוקהה) מתאימה יותר למושג „אי-נחת". הבודהה מתייחס לכל דבר שגורם לנו חוסר שקט: החל מכאב בטן, דרך קנאה וכעס, ועד לפרידה ממשהו נעים. זו למעשה האמת הראשונה מבין ארבע האמיתות הנאצלות.
חשוב להבדיל: כאב אינו סבל. כאב (פיזי או רגשי) הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. הסבל מתעורר כשאנחנו מתחילים להיאבק בכאב: להשתוקק שוב ושוב שייעלם, או לפחד ממנו.
ה„צמא" שלא נגמר
המילה „תשוקה" בפאלי משמעותה המילולית היא „צמא". תחשבו על אדם שהלך לאיבוד במדבר, מה הוא מוכן לעשות כדי להרוות את צמאונו? כך אנחנו פועלים ביומיום: בחיפוש מתמיד אחרי מה שעושה לנו טוב (עונג חושי), ובבריחה מתמדת מכל מה שאינו נעים לנו. מכיוון שהכל זמני ומשתנה, לא ניתן באמת להרוות את הצמא הזה באופן תמידי. אנחנו נעים ונאחזים מדבר לדבר, בתקווה ש„הדבר הבא" יביא את האושר. זה אחד משלושת הרעלים שבשורש הסבל.
המנגנון האוטומטי: נעים, לא נעים או ניטרלי?
הבודהה מסביר כי כל סיטואציה בחיינו מעוררת תגובה אוטומטית של אחת משלוש אפשרויות:
- נעים: רוצה מזה עוד (תשוקה/היאחזות).
- לא נעים: רוצה שזה יתרחק (דחייה/כעס).
- ניטרלי: אדישות.
קחו למשל את המילה „גלידה". עוד לא טעמתם אותה, רק שמעתם את המילה, וכבר התגובה עולה: מי שאוהב משתוקק („נעים"), מי שאלרגי לחלב חווה רתיעה („לא נעים"), ומי שאדיש מגיב בניטרליות.
הבריחה אל המקרר (או אל נטפליקס)
מה קורה לכם כשעולה תחושה לא נעימה (עצב, כאב, קנאה)? רובנו מפעילים מיד מנגנון בריחה: הולכים למקרר (אכילה רגשית), פותחים נטפליקס, או מזמינים משהו באינטרנט. אנחנו מנסים „להרדים" את התחושה הלא נעימה. אבל הבודהה מסביר שזהו מעגל קסמים של סבל: את מה שנעים אנחנו מנסים לשמר שלא ישתנה (אבל הוא תמיד משתנה, כמו כוס קפה שמתקררת), ואת מה שלא נעים אנחנו מנסים להדוף.
השיפוטיות: האויב השקט
מרכיב נוסף שפועל עלינו באופן לא מודע הוא השיפוטיות. המיינד שלנו כל הזמן מקטלג: „זה טוב", „זה רע", „הוא בסדר", „הוא לא בסדר". לדוגמה: נהג האוטובוס ברח לי? „הוא אדם רע". הוא עצר לי ברגע האחרון? „הוא אדם נפלא". האם הנהג השתנה? לא. השיפוטיות שלי השתנתה בהתאם לנוחות הרגעית שלי. אנחנו מייחסים אמת מוחלטת („הוא רע") למשהו שהוא בסך הכל תגובה רגשית שלנו לחוסר נעימות, וזה קרוב מאוד לעיוותי החשיבה שאנחנו מזהים בטיפול.
הדרך החוצה: ממדיטציה לחופש
כיצד ניתן לנהל את השיפוטיות ולצמצם את הסבל? התשובה היא תרגול מדיטציה. משמעות המילה „מדיטציה" בפאלי אינה „רגיעה", אלא „חקר התודעה". במדיטציה אנחנו לא מנסים „להירגע", אלא ללמוד להסכים ולהיות עם מה שיש. אם עולה כאב, פחד או קנאה, אנחנו לא בורחים ולא מזדהים איתם („אני אדם קנאי"), אלא מתבוננים בהם בסקרנות.
התרגול המעשי: להיות עם מה שעולה
נניח שעולה בי כרגע עצב על טעות שעשיתי. במקום להפעיל שיפוטיות („איזה טיפש אני", „תמיד אני טועה") או לנסות לדחות את העצב, אני מנסה פשוט להיות איתו. להתבונן על תחושת האכזבה. האם התחושה הזו מגדירה את כל כולי? האם זה אומר שאני כישלון? ברגע שאני מניח לשיפוטיות ומביא הסכמה לרגש, קורה קסם: הסבל יורד. העצב עדיין שם (וזה בסדר), אבל הדרמה, המאבק והשיפוט העצמי נעלמים.
הגשר לטיפול CBT
התובנה הבודהיסטית הזו נפגשת ישירות עם טיפול CBT. שתי הגישות מסכימות שלא האירוע עצמו מייצר את מרבית הסבל, אלא הפרשנות והתגובה שלנו אליו, מה שמכונה „החץ השני": מעבר לכאב הראשוני, אנחנו מוסיפים שכבת סבל של „זה נורא" ו„אני לא אשרוד את זה". כלומר, הכאב הראשוני הנו החץ הראשון והסבל הנו החץ השני, שקשור לעיסוק הטורדני ובדאגה שלנו. בטיפול CBT לומדים לזהות את המחשבה האוטומטית שמוסיפה את הסבל ולרכך את אחיזתה, בדיוק כפי שההתבוננות הבודהיסטית מלמדת לראות את התחושה בלי להיאחז בה. השילוב, זיהוי הדפוס בכלים מ-CBT יחד עם תרגול ההתבוננות מהמיינדפולנס, הוא חזק במיוחד.
דוגמה מהקליניקה: מטופל התקשה עם גלי עצב שהיו מציפים אותו, וכל פעם נלחם בהם („אסור לי להרגיש ככה"). למדנו יחד להפסיק את המאבק: לזהות את התחושה, לתת לה מקום בלי שיפוט, ולהזכיר לעצמו שגם היא חולפת. ככל שהפסיק להוסיף את „החץ השני" של ההתנגדות, העצב עדיין הגיע לפעמים, אבל איבד את עוצמתו ואת יכולתו להשתלט על היום.
"אני יכול להבחין כי
הכל
משתנה תדיר.
ומה שעלה
בין אם הוא נעים
או לא נעים
חלף"
— אמיר שפר
פסיכולוגיה בודהיסטית סותרת טיפול פסיכולוגי מערבי?
אפשר לשלב את זה בטיפול בחיפה או בזום?
רוצים לעבוד עם שורש הסבל ולמצוא שקט אמיתי? אשמח לעזור, בחיפה ובזום.
ממה אתם סובלים? סבל נפשי או פיזי? קושי בזוגיות, בעבודה, עצב או פחד?
הפסיכולוגיה הבודהיסטית מלמדת שהסבל אינו גזירת גורל, אלא נובע לרוב מתשוקה ודחייה.
במאמר זה אציג את המדריך המלא להבנת התודעה, ואסביר כיצד ניתן לייצר שינוי אמיתי- מסבל ומאבק, לתחושת שביעות רצון, שקט נפשי ונוכחות
ניתן להפגש אונליין בכל הארץ, או בקליניקה בחיפה- נגישה לאזור הקריות, טירת הכרמל, יקנעם, זיכרון יעקוב וטבעון.
